תארו לכם שאתם נוהגים ברכב
עוברים את הרמזור, מאחוריכם יש רכביםI
ו.. הרכב פתאום מפסיק לנסוע ומתחיל להתדרדר אחורה
כמובן, אנחנו בישראל, המחשבה שעולה לנהגים מאחורה זהג
"למה האידיוט הזה נוסע אחורה?!
אני אצפור לו הוא בטח עושה את זה בכוונה!" 🙂
זה בערך מה שקרה לחברה שלי אתמול.
המזל הוא שהאמברקס לבסוף כן עבד
ושהיה בחור נחמד בסביבה שעזר לה
לדחוף את הרכב לשולי הכביש
ושזה היה יחסית לא רחוק מהבית,
ואיכשהו (אין לי מושג איך)
הגעתי ועם מנוע שעובד לסירוגין,
הצלחתי להביא את הרכב ליד הבית.
המחשבה הראשונה שעולה לרוב מדבר כזה
היא – "איזה מזל!" "זה יכל להיות הרבה יותר גרוע"
וזה נכון, זה יכל להיות יותר גרוע
יכלה להיות תאונה
(כמו גם לכל אחד שנוסע בכביש)
הרכב יכל להתקע בכביש שרחוק מהבית
והחילוץ היה לוקח הרבה יותר זמן
ועוד הרבה דברים נחמדים שיכלו לקרות 🙂
אבל כאן הבעיה,
אין כאן שום מזל 🙂
כשקורה דבר כזה, כמו כל דבר אחר שקורה בחיים,
אני יודע שזה בדיוק מה שצריך לקרות,
בזמן ובכמות שצריך לקרות
אני לא אומר (או משתדל לפחות)
"שמח שזה לא היה גרוע יותר"
אלא "אני שמח שזה בכלל קרה!"
כמובן, באותו הרגע יש הרבה עצבים, ולפעמים כאב,
ואף אחד לא חסיד גדול שמצליח לקבל
מכה כואבת מהפינה של השולחן
ובו זמנית להגיד תודה 🙂
אבל כן אני מאמין, יודע,
סומך על ההוא למעלה
(או על היקום או על איך שתרצו לקרוא לזה)
שכל דבר קורה מסיבה מסוימת
כן, אני יודע – קשה לחשוב ככה.
במיוחד ברגעים קשים,
אבל אם יש דבר שלמדתי עם הזמן
מהמנטור שלי אלי שביט
אם יש גישה יפה לחיים שלמדתי ממנו,
זה שאין דבר כזה טוב או רע.
יש רק רע זמני.
הרי החיים עצמם הם זמניים לא? 🙂
אז למה לעזאזל קורים דברים?
בשביל ללמוד, להתפתח, להתחזק, לתקן דרכים.
כל אחד והסיבות שלו.
(אבל זה אף פעם לא מתוך עונש כמו שיש הטוענים)
אני לדוגמה למדתי שצריך להחליף רכב
ובלי דחיפה קטנה זה בטח לא היה קורה.
ואיזה יופי שסידרו לי שהשיעור הזה
יהיה ממש ליד הבית ובלי נפגעים,
איזה מזל שהחברה לא נתקעה עם הרכב רחוק בלי עזרה,
איזה כיף שסידרו לי שלגרר אני אחכה בבית במזגן.

איך מיישמים את התובנה הזאת?
הנה לך משימת תרגול קטנה:
– שלב 1
תזכר ב-3 דברים "רעים" שקרו לך לאחרונה
זה יכול להיות כל דבר.
זה יכול להיות שלא התקבלת למקום מסויים
פרידה שעברת, עסק שלא הצלחת בו
בתור התחלה, בחודשים הראשונים או בשנים הראשונות
כאשר עוד אין לך מספיק ניסיון בגישה הזאת,
כנראה שלא תצליח ליישם את התובנה הזאת
על 1 מ-2 המצבים הבאים:
1. טרגדיות
(בעיקר כאלו בהן יש אובדן כלשהו)
גם שם, יש את אותה גישה שעובדת,
אבל כמו שאמרתי למעלה, בזמן שהכאב גדול,
כל מה שמרגישים הוא את הכאב
ולוקח זמן עד שהכאב קצת מתפוגג
ועד שאפשר להתחיל לחשוב בצורה קצת עמוקה יותר.
2. בעיות "קטנות" שנראות חסרות משמעות
לדוגמה – נתקעת עם הזרת בפינה של השולחן 🙂
החולצה שאהבת התלכלכה, וכו'
למה עדיף לא להתחיל עם בעיות "קטנות וחסרות משמעות"?
כי לוקח זמן עד שמצליחים להבין
את הסיבה שהדברים הקטנים האלו קרו.
לדוגמה אם נחתכת מנייר במקום העבודה
המסר יכול אולי להיות:
שאתה צריך להיזהר להבא,
או אולי שזה לא יעיל עבורך להדפיס
ומישהו אחר צריך לעשות את זה,
או שאתה חסר ריכוז היום וצריך שתיקח הפסקה
להתאפס ולחזור לריכוז
או אולי שאתה בכלל לא צריך לעבוד שם 🙂
– שלב 2
תחליף את המילה "למה" במילה "בשביל מה"
זאת אומרת, במקום לשאול את עצמך:
"למה לעזאזל זה קרה לי!?"
תשאל את עצמך
"בשביל מה זה קרה לי?"
מה אני אמור ללמוד מזה,
איך אני אמור להתפתח ולהתחזק מזה,
מה השיעור שאם אלמד אותו:
החיים שלי יהיו יפים יותר,
אגשים את עצמי יותר.
כי לא באנו לעולם הזה מתוך מחשבה מזוכיסטית
שמישהו למעלה רוצה להתעלל בנו 🙂
אלא, לכל דבר יש סיבה.
– שלב 3
שלב לא פשוט וקצת מאתגר 🙂
להבין את הסיבה.
וכאן אף אחד לא יוכל לעזור לך.
רק אתה, יודע מה הסיבה.
והעניין הוא כזה – אתה יודע מה הסיבה.
אם תחשוב מספיק, תתנתק "מרעשים" חיצוניים
ומחשבות שמשבשות אותך,
אתה תמצא מה הסיבה.
בטבע יש המון צמחים רעילים
שחיות יודעות לא לאכול אותן.
איך הן יודעות?
כי בטבע של כל יצור חי,
זה להבין מה מסוכן עבורו
ומה יעיל עבורו.
בן אדם זאת חיה חכמה כל כך
עד כדי כך שהיא מסוגלת לשקר לעצמה 🙂
אבל היופי הוא גם שהיא
יודעת למצוא את האמת.